<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקצ"ז</h1>
<h2>דף סז.</h2>
נר' בעיני וכשר הדבר נהגו אבותינו להגבות לשטרי חוב ולכתוב' המטלטלי דיתמי. שכן כתב רב שרירא בכתבו וקם בתריה מר רב הונא ומר רב לוי בר מר רב יצחק בשנת צ"ו וביומי' תקינו למיגבי בעל חוב מיתמי וכתובה ממטלטלי. ודימו רבותינו שלפי גזירתם נהגו כהלכתא בלא (טענה) טעמא. ויש אומ' דהוו להו מטלטלי דידן (כבשמים) [כגמלים] של ערבייא ואשלי דקימחונייא בפר' מציאת האשה. ולא היא דחזינן דלאו הכי הוא. ועוד דאם כן בטלה תקנת השוק אלא אם כן יקח מן האשה תחלה. אלא מטעמא של הלכה כך תיקנו דאמ' רבה בחזקת הבתים [אי] אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי [קני מקרקעי קני מטלטלי] ואמר רב חסדא והוא דכתב לה (ולא) דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ולכך כותבין בכתובה כן. ניכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כו' ואומר שטר כתובה זו קבילית עלי ועל ירתאי כו' דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ואע"ג דאמרי' בפר' קמא דקידושין אגב וקני בעינן גבי נכסים שאין להן אחריות ניקנין עם נכסים שיש להם אחריות הכא לא תקינו אגב דא"כ לא יכול אדם למכור שוה פרוטה ולישא וליתן אלא בלוקח מן האשה תחילה דהאמ' (רבא) [רבה] גבי (מטלטלי) [מקרקעי] וגבי (מקרקעי) [מטלטלי] ולא הוי כבעל חוב מאוחר שקדם וגבה המוכר בכתובה בלא אגב תקנינהו והא במטלטלי דמחיים דל בהו בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. תדע שהיה לתקן ואגבן כדכת' בשטרי הרשאה ואגבן הרשתיו והשלטתיו. וזהו טעמן של הגאונים. דאי לא תימא הכי אמאי תקינו למיכתב דלא כאסמכתא. ועוד דהוה להו לתקן מרגניתא ותיקנו חספא. וכן בטופסי דשטרי חוב תקינו כך דלא כאסמכתא. והשתא דתקון הכי אע"ג דלא כת' אגב כמאן דכתב דמי לגבי שיעבוד. כדאמרי' בכל תנאי כתובה ושטר חוב. דאמרי' לא כתב לה בנין דיכרין דיהוויין ליכי מינאי בנן נוקבן ואת תהא יתבא מיתזנא מנכסי חייב. וגבי לקוחות אנא אקום ואשפי וכו'. בהא נמי תקינו אע"ג דלא כת' אגב חייב. דאנן סהדי דכולהו אדעתא דהך תקנת' מוזפי ומזבני וכתבי כתובה. וכן הנהיגו הגאונים על פי דברי רבה ורב חסדא כדפרישי'. ועיקר כתובה אפי' מחיים לא היתה אלא מקרקעי (ולאי) [ולא] ממטלטלי. וההוא פיסק' דכתובה דבעל דאי משום יתמי פשיט' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ומשום חינא ליכא. ועו' דאמרי' בפרק האומר לחבירו שנים שבאו ממדינת הים ואשה וחבילה בידם כו'. ומסקי' לה הא מני ר' מאיר היא דאמר מטלטלי לכתובה משתעבדי ובנדרים פר' ר' אליעזר אומר פותחין ש"מ מטלטלי לכתובה משתעבדי. ומשני קרקע שוה שמונה מאות. ורבותינו תיקנוה בין מחיים בין לאחר מיתה על המטלטלין כדפרישי'. בין כת' בשטר בין לא כתב בשטר ודלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וכן עמא דבר. שכמו שתיקנו (בין) רב חסדא ורבה באגב לרבות על ידי דלא כאסמכתא במטלטלי מההוא טעמא תיקנו הגאונים בלא אגב לעשותם במטלטלי דמחיים דבעל ודלווה על ידי דלא כאסמכתא. ואין לומ' דלשון נכסים דאית להון אחריות ודלית להון אחריות הוי כמו אגב דאפי' עמו מאה צאן לא הוי כמו אגב. ואם לחשך אדם לומר עדיף האי לישנא ודמי לאגב טפי מועמו בטלה תקנת השוק אלא א"כ יקח מן האשה תחלה. (אלמ') [אלא] אהני כתובה דנכסי דאית להון אחריות ודלית להון אחריות למיגבי ואהני מדלא תקינו ביה אגב להיות כבעל חוב במטלטלין. לפי מה שפירש יכול כל אדם לישא וליתן במטלטלין ולא הוי כלוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דמקחו בטל. אבל בעל חוב מאוחר דפסקינן בערכין בפר' אין נערכין גבי מטלטלין דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. ועוד ראיה לדבר מדקאמר בריש פירקין דמי שהיה נשוי בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ודחי ליה. ובשילהי פירקין מוכיח בהדיא גבי מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה מוציאין מיד השנייה דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. אבל במטלטלי קבעי בריש פירקין ולוקי לה כר' מאיר דאמר מטלטלי לכתובה (לא) משתעבדי ודחי לה. ואע"ג דבההוא פירקין מוקמינן פלוגתא (דר' מאיר) [דבן ננס] ורבנן בבעל חוב מאוחר גבי מי שהיה נשוי ארבע נשים (ומכר את שדהו וכתבה הראשונה) ותלמודא נקיט ליה בלשון שדות דהיינו מקרקעי לפום ריהטיה נקיט ליה ולא איירי בשדות במתניתין וכן נמי מצית תלמודא למינקט משום מטלטלין. בן ננס סבירא ליה אפי' במקרקעי מה שגבה גבה ואנן כרבנן סבירא לן דמה שגבה לא גבה במקרקעי. ומשום הכי נקיט תלמודא שדות בפלוגתא דבן ננס דלא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה. ואי במטלטלי איכא תרי חומרי. חדא דאית לך לאוקמה כר' מאיר ועוד דאית לך למימר מה שגבה גבה. ואע"ג דקולא היא גבי ראשונה גבי הך מיהו חומרא היא. והכי אמרי' בשילהי האשה שנפלו לה נכסים דלא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא אי ר' מאיר אי ר' נתן היא. (מאי) [והאי] דכולי תלמודא במקרקעי מה שגבה גבה בן ננס הוא ואליבא דשמואל. וכולי תלמודא קאי בהך שיטתא. דלקוחות במקרקעי מה שגבה לא גבה והלוקח הראשון מוציא מיד לוקח שני בין לקחו בחובו בין לקחו מיד לוקח כדרך מקח וממכר דלא אשכחן דמפליג תלמודא ועוד ללוקח שני נטען דילמ' גבו בחובו הוה דטוענין ללוקח. ועוד דכתובה דליכא למיתלי בנעילת דלת דאמרי' בעלת כתובה ראשונה מוציאין [מוציאה] מיד שנייה ובעל חוב מוקדם מבעל חוב מאוחר וליכא למיתלי לא בחינא ולא בנעילת דלת דמאי חזית דאזלת בתר קמא זיל בתר בתרא. אלא ודאי הכי עיקר מסקנא במקרקעי אי נמי במטלטלי דלאחר מיתה דתקינו רבנן סבוראי בלא אגב בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה (לא) גבה כדפסקינן בערכין ולא בענן השתא תפיסה מחיים לכתובה ובעל חוב בשטר. אבל מיקמי תקנתא דרבנן סבוראי בענן תפיסה מחיים לשום חובו כדמוכח בפרק הכותב.
